[ א ] וידבר ה' ץ , ל מקה ןאל אהה לאמר . הדברים מופנים גם לאהרן , מפני שדיני הצרעת והטיפול בה נמסרו בידי הכוהנים ( עיין במבוא לפרקים ינ-יד . ( פנייה כזאת ' מצויה בדיני המאכלות המותרים והאסורים ( יא , א , ( שנמסרו אף הם בידי הכוהנים . [ ב ] אךם כי יהיה ? עור ^? רו . השווה לסגנון הפתיחה בפרק א , ב ועיין בפירוש שם . "עור 3 שרו" הוא העור הגלוי , שאינו מכוסה שער , להבדיל מעור המכוסה עןער , שדינו מפורט להלן , בפסוק כט . ^> את . זהו מונח טכני לתפיחה בעור , לבועה או לכתם . תרגום יונתן מתרגם : "שומא זקי פא , " כלומר : כתם בולט , בהתאם לנזרונה של '' שאת" מן השורש נשא . בפסוק כח מופיע הצירוף "שאת המכןה , " הנרדף ל '' צתנת המכ ( ה , " כלומר : הצלקת או הגלד של הכוייה . לפיכך המלים שאת וצרבת פירושן גלד או צלקת ( משנה , נגעים ט , ב * . ( לפי לשון הכתוב נראה , שהשאת אינה תולדה של אותו רגע , אלא סימן שהיה קודם לכן בעור , ועכשיו השתנתה צורתו והוא הפך לנגע צרעת , או שיש חשש שהפך לכזה . אילו נתכוון הכתוב לומר , שהסימנים הללו נוצרו זה עתה , היתה לשון הפסוק כדלקמן : אדם כי היה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת...
אל הספר