בניגוד לטקס המילואים שבפרק הקודם , שנעשה במצווה מפורשת של ה , ' אין הכתוב מקדים כל צו אלוהי לטקסים המתוארים בפרק ט . אולם מתוך פסוק ו מתברר , שאף דברים אלה נעשו במצוות ה , ' אלא שמשום מה לא הוזכר הצו בכתובים . תופעה זו ידועה ממקומות אחרים , כגון שמות טז , לב * . מדובר כאן בקורבנות שהובאו ביום השמיני , כלומר : ביום הראשון לאחר טקס המילואים . ביום זה מתחילים בהקרבת קורבנות ציבור , המובאים על ידי נציגי העם , בנוסף לקורבנות הכוהנים . * התופעה של מניין שבע , שלאחריו בא המספר שמונה כבעל חשיבות לעצמו ולא כהמשך סתמי , מוכרת גם מחג האסיף . בחג זה נמנים למעשה שבעה ימים , ואילו יומו השמיני הוא יום מיוחד לעצמו , יום עצרת ( במדבר כט , לה . ( דוגמאות נוספות הן מילת הבן , שבאה אחרי שבעת ימי טומאת אמו ( ויקרא יב , ב-נ , ( וכן קורבן נזיר שנטמא , המובא לאחר שבעת ימי אבלו . ביום השביעי מגלח הנזיר שנטמא את שערו , וביום השמיני הוא מביא את קורבנו ( במדבר ו , ט-י . ( המספרים שבגגה ושמונה ידועים גם כצמד החוזר בדגם ספרותי קבוע , כמו : "והקמנו ץליו שב ^ ה רעים וק \ מנה נסיכי אךם" ( מיכה ה , ד ;( "ול 1 ן חלק לש...
אל הספר