קטע זה דן במזבח , בדישונו ובעריכת העצים עליו . הטעם לכך נעוץ בטיבו של קורבן העו לה , הנשרף כליל על המזבח . אופן הטיפול במזבח תואר בשיטה הדומה לזו שבדיני הקור בנות בפרקים א-ה . גם כאן זוהי מעין "הוראה כוהנית . '' כל המשפטים פותחים בפועל בגוף שלישי נסתר , כגון : '' ולבש הכהן ... והרים את הך ^ ן ... לשמו ... ופשט " ... בפסקה זו חוזר משפט אחד שלוש פעמים , בסגנון של "פזמון חוזר : " " ואש המזבח תוקד בו" ( ב ) '' והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה '' ( ה ) " אש תמיד תוקד על המזבח לא תכ 3 ה" ( ו ) ה"פזמון" חוזר בכל פעם בגוון חדש . בפעם השנייה נוספו המלים "לא תכבה , " ובפעם השלישית , החותמת את הפסקה , ניתוסף המונח "תמיד , " שבא בדרך כלל בנוסחאות סיום . בדיקתו של מבנה המשפטים מראה , שכל אחד מהם מורחב מחברו , כך שהמשפט המסיים הוא המורחב מכולם . עוד מתברר , שהמשפט האחרון נבנה בסדר שונה מזה של שני קודמיו , והמלים "על המזבח" שינו בו את מקומן , והן מופיעות לאחר המלה "תוקד . " שינוי הסדר וההתרחבות , המייחדים את המש פט האחרון , הם ממאפייני התבניות הספרות יות בחטיבה הכוהנית , ומצויים גם בשירה המקראית . ב...
אל הספר