לפי רצף הכתובים ולפי הסגנון , אין מקומו של פרק זה כאן , והמשכו של פרק א הוא פרק ג . פתיחתו של פרק נ "ואם זבח שלמים קךבנו" היא סעיף משנה לחוק הקורבנות , שראשיתו בפרק א , ב : "אךם כי נקריב . " פרק ב שובר אפוא את רצף הכתובים , וגם לפי נושאו הוא חורג במיקומו בין הפרקים הללו . פרקים א ; ג דנים בקורבנות בהמה , ואילו פרק ב דן בקורבן מ ? חה , שהוא מן הצומח . נראה שפרק זה שולב כאן בשל הזיקה שיש לקורבן המנחה הן לעולות שבפרק א והן לשלמים שבפרק ג , שכן קורבן מנחה עשוי להתלוות לשני סוני הקור בנות הללו ( וראה במדבר טו , ד-ה * . ( הפרק דן בחמישה מינים של קןנחות . הסוג הראשון הוא מנחת סולת ( א-ג . ( סוג זה מפורט מאוד ואף עומד לעצמו , הן בניסוחו כחוק עצמאי - " וג ? ש כי תקריב" - והן בסגנונו , הנוקט גוף שלישי לכל אורך התיאור , בעוד שיתר הסונים מובאים כולם בגוף שני . שלוש המנחות הנמנות לאחר מכן הן מאפה תנור , מחבת ומרחשת ( ד-י . ( אלה מתוארות תחילה בקיצור , ורק פסוק ח חוזר אליהן . בשלב זה מתואר כיצד הוקרבו , ויש חזרה על פרטים , שכבר הוזכרו במנחה הראשונה . אחר כך ( יא-יג ) באות הערות כלליות , המפרטות את ...
אל הספר