חוקת הקדושה של ספר ויקרא ( פרקים יז-כז , בייחוד יט-כו ) אינה מעוגנת במשכן כמו חוקת הרובד הכוהני אלא באלוהים עצמו , שרק הוא קדוש במהותו , והוא קידש לא רק את משכנו ואת הכוהנים שבו , כי אם את העם כולו וכן מועדים שהפכו '' מקראי קדש . " הקדושה מתייחסת להיבטים פולחניים ובלתי פולחניים כאחד . התכונות הספרותיות הבולטות בחוקת הקדו שה הן הנוסחה "אני ה' אלהי 5 ם" והשורש קדש . הקדושה יונקת מהאל הקדוש עצמו , ועם ישראל חייב להידמות לו . הדמיון כמובן אינו מוחלט , כי אין העם יכול להידמות לאל ולהתקרב אליו קרבה ממשית . למעשה קדושתם מוגדרת באופן חלקי על ידי כבוד ויראה , שהם המידות המרכזיות הסובבות אותו ( ראה יט , ל ; כו , ב '' - ומקדשי תיראו . ('' ההידמות לאל מובעת בכך שהעם יחיה חיים קדושים לפי העקרונות שניתנו על ידי האלוהים הקדוש . האל הוא אשר מקדש את ישראל : "אני ה' מקדשכם" ( כ , ח ; כא , ח ; כב , לב ; ראה גם כא , טו , כג ; כב , ט , טז , ( הוא אשר הוציא את ישראל ממצרים ( יט , לו ; כה , לח ; כו , יג ) והבדילם מן העמים ( כ , כד * . ( כיוון שבני ישראל נבדלו מן העמים ונעשו קדושים לאלוהים , עליהם להתרחק מט...
אל הספר