לשונה של שירת האזינו היא לשון השירה העברית העתיקה שפרקים ממנה משובצים בתורה ובנביאים ראשונים , כמו ברכת יעקב ( בראשית מט , ( שירת הים ( שמות טו , ( משלי בלעם ( במדבר כג-כד , ( ברכת משה ( דברים לג ) ושירת דבורה ( שופטים ה . ( לשון זו מאופיינת בצורות עתיקות בדקדוקה , ברופפות מילות היחס בתחבירה ובאוצר מילים מיוחד שיש בו מילים נדירות ופיוטיות . עם זאת יש לשירת האזינו ייחוד לשוני הבא לידי ביטוי ביצירת צירופים מיוחדים . יתר על כן , ישנם דפוסי לשון וסגנון המשותפים לשירת האזינו וללשון הכנענית וספרותה , ויש בהם כדי לבסס את הדעה על קדמותה של השירה .
אל הספר