פסוק סט בפרק כח מגשר בין הנאמר קודם ( בפרקים כו , טז כח , סח ) לבין העתיד להיאמר בפרקים הבאים ( כט-ל . ( פרקים כט-ל הם חלק מן האפילוג של ס " ד וחלק ממעשה העריכה של הספר . הם באים לתאר את מעמד כריתת הברית בין ה ' לבין ישראל בערבות מואב , דהיינו את מעמד כינון עם ישראל ( ראה הנאמר לעיל בביאור לפרק כו , פסוקים טז-יט ? . ( הנאום בפרקים כט-ל שב לעניין חובות הנאמנות כלפי ה ' כפי שהועלו בפרולוג של ספרנו ( בעיקר בפרקים ד-יא . ( שוב נדרש מישראל לעמוד בתנאי הברית . לצד הדרישות מובאים איומים על אסונות צפויים אם יפר העם את הברית וינהה אחרי עבודה זרה ( כט , יז ואילך . ( עם זאת מבטיח הנואם כי אף אחרי חורבן ייתכן שיקום , ובכך הוא פותח פתח לתקווה . יסוד התקווה הוא השיבה אל ה ' ( ל , א-י . ( תקווה זו היא הפן ההפוך לקללות ולאיומים שבפרקים כח-כט . פרק ל מסיים בהצהרה חד משמעית כי גורל ישראל נתון בידיו וכי הבררה בין חיים למוות נתונה להכרעתו ( ל , יא-כ ? . ( הפרולוג של ספרנו סוקר את אירועי העבר ( בעיקר פרקים א-ג ; ה-ט ) ואילו האפילוג מפנה מבטו אל העתיד . עם זאת , מוטיבים שונים הנטועים באפילוג , ועניינם חורבן...
אל הספר