הברכה והקללה שבהר גריזים ובהר עיבל נזכרות בפתיחת חוקת ס"ד ( יא , כו-ל ) ובסיומה ( פרק כז ) ויוצרות כעין מסגרת של חתימה מעין פתיחה ( אינקלוזיו ) לחוקי ס " ד . "דברי התורה " הנכתבים על האבנים המוקמות בהר עיבל ( כז , ד , ו ) אינם אלא הדברים שבספר משנה תורה , שרק הוא קרוי "התורה הזאת . " על הזיקה של מסורת ערבות מואב , העומדת ברקע ס " ד , למסורת הטקס של הר גריזים והר עיבל אנו למדים מהסמכת דברי משה אל העם בערבות מואב לטקסים בהר גריזים והר עיבל . ההכרזה החגיגית : "הסכת ושמע ישראל , היום הןה נהיית לעם לה ' אלהיך" ( כז , ט ) באה לאחר מצוות הקמת המזבח וכתיבת התורה על האבנים ( פסוקים א-ח ) ולפני הצו להכרזת הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל ( פסוקים יא-כו . ( בסמיכות עניינים זו מתכוון בעל ס " ד לומר כי היום שבו היה עם ישראל לאומה קשור קשר בל יינתק ליום שבו עברו בני ישראל את הירדן והקימו את המזבח והאבנים בהר עיבל . ואכן מדובר כאן בטקס כינונו של עם ישראל כעם ה' עם כניסתו לארץ כנען . תפיסה זו עומדת בניגוד למסורת סיני שבספר שמות , אשר לפיה טקס הכינון של עם ישראל התקיים לרגלי הר סיני ( שמות כד , ג-ח ;...
אל הספר