לאחר שתלש ואסף את עיקר היבול מצווה בעל האדמה לא לשוב ולקחת את הנשאר אלא להותירו לעניים ' ) לגר , ליתום , ולאלמנה . ( ' נזכרו כאן שלושה מיני היבול העיקריים : דגן , תירוש ויצהר . האוסף אלומותיו מן השדה ושכח עומר ( אלומה קטנה , ראה רות ב , ו ) לא ישוב לקחתו . כיוצא בזה אין לחזור וללקט את הנשאר על ענפי הזית ועל הגפנים לאחר תלישת היבול . ציוויים דומים לאלו יש בוויקרא יט , ט-י . וראה "עולם התנ"ך , " שם . חז " ל מבארים שמצוות אלה חלות גם על גידולי קרקע אחרים , והם מונים באילנות מצוות שכחה ופאה ; בתבואה - לקט , שכחה ופאה ; ובכרם - לקט , שכחה , פאה ועוללות . יש שתי צורות של עזיבת שארית היבול לעניים , והן מודגמות בוויקרא יט בשדה ובכרם : ( ו ) אין לתלוש את כל היבול ; יש להשאיר ממנו לעניים בלתי תלוש ( פאה בשדה , עוללות בכרם . 2 . ( אין לאסוף את הכול ' ) לא תלקט ' - שלא כ'תלקוט ' -משמעו : לא תאסוף עד כלה ; זאת אשר לתבואה , ובכרם : 'ופרט כךמך לא תלקט . (' בפסקה שלפנינו מדובר באיסופו של התלוש , וההדגמות הן מן הדגן , התירוש והיצהר . [ יט ] למען יבךכף ... משקף את תפיסת השכר שבס " ד ( יד , כט ; טו , י ,...
אל הספר