פסוק זה בא בעיקרו של דבר לקבוע גמול אישי לחוטא . רבים מן הפרשנים החדשים טענו כי הוא סותר את הנאמר : "פקד עון אבת על בנים " וכוי ( שמות כ , ה ; דברים ה , ט וראה הביאור שם , ( באשר עניינו ענישה קיבוצית מובהקת . לטענת אותם חוקרים בא פסוקנו לבטל את קודמו ( בשמות כ ובדברים ה . ( אולם פירוש זה בטעות יסודו . יש להבחין בלשון המקרא בין הפועל "יומת " לפועל "ימות . " השימוש בצורה "יומת " נסב על ענישה בידי בית דין של שופטים בשר ודם ( פרט לכמה חריגים הראויים לדיון נפרד , ( ואילו "ימות " כוונתו למוות בידי שמים . הווי אומר ה ' נוהג להעניש "אבות על בנים" ( שמות כ , ה ; לד , ו-ז ; במדבר יד , יח ; דברים ה , ט , ( באשר הוא רואה את התמונה הכוללת , בהיותו אלהי ההיסטוריה וביכולתו לעשות צדק מוחלט . ואילו האדם בעמדו לדון את זולתו חייב לפעול על פי תפיסת הגמול האישי , ולפיכך נאסר עליו להמית בן בעוון אביו , או להיפך-אב בעוון בנו . אלא עליו לתת לחוטא בלבד את עונשו על פי המקובל ( ראה פירוש רשב " ם לפסוקנו ופירוש אבן עזרא לשמות כא , יב ? . ( כל אדם נדון לגופו , באשר כל פרט נברא בצלם אלהים ( בראשית א , כז . ( למעשה ...
אל הספר