ניאוף עם אישה בעולת בעל הוא על פי תפיסת המקרא עברה דתית פלילית , ושני השותפים בה דינם עונש מוות ( ראה גם ויקרא כ , י והשווה יח , כ ; וכן שמות כ , יד ; דברים ה , יח . ( דוגמה למימוש עיקרון זה אפשר לראות במטפורה של יחזקאל על אהלה ואהליבה ( יחזקאל כג , מה-מז ;( אף שם אחת מדרכי ההוצאה להורג היא תימה באבנים כמו בפסוקנו . ? בהבדל מתפיסת המקרא מציגים חוקי המזרח הקדום את עברת הניאוף כעברה מתחום המשפט הפרטי ומשאירים להחלטת הבעל , הצד הנפגע , כיצד לנהוג במקרה כזה . כך למשל אומר סעיף 129 בקובץ חוקי חמורבי : "אם תיתפס אשת איש במשכב עם גבר אחר , יעקדום ויטילום המימה ; אם יחון בעל האישה את אשתו , אזי רשאי המלך לחון את עבדו ( היינו , הנואף . " ( תמונה דומה עולה מחוקי אשור התיכונה , סעיפים , 16-13 המפרטים אפשרויות שונות של ניאוף ועונש . למשל על פי סעיף 15 יכול הבעל הנפגע להמית במו ידיו את הנואפים , ולא תהיה עליו אשמת דם . אם יחליט להביא את העניין לפני המלך , יותנה העונש שהמלך יטיל על הגבר בעונש שיבחר הבעל להעניש בו את אשתו : אם ימיתה , יומת גם הנואף ; אם יכרות את אפה , יושחתו אף פניו של הנואף ; אם יסל...
אל הספר