ס"ד איננו נוטה לעסוק בענייני פולחן וטקס וכאשר הוא דן בנושאים אלה , דיונו בא על דרך השלילה ולא על דרך החיוב . כלומר אין הוא שואל מה יש לעשות בעבודת האלהים , אלא מה אין לעשות בה . מנקודת ראותו של הספר הטקס עצמו הוא בעל חשיבות מועטה מבחינה דתית ; התפילה הכלולה בו היא העיקר . התפילה , ההודיה והווידוי הם עבודה שבלב - והם העיקר . הקרבת הקורבן עצמה איננה מכפרת על חטאים , אלא ההיטהרות והתשובה הכרוכות בתפילה הן המכפרות על החטא . בניגוד לכך עולה מס"כ שפעולת ההקרבה היא העיקר שבעבודת האלהים . ? בקטע הנדון ( כא , א-ט ) מתבצע מעשה פולחני -עריפת העגלה ( פסוק ד - ( ואחריו באה תפילת וידוי ( פסוקים ז-ח . ( כפי שעולה מן הקטע , הווידוי הוא עיקר הטקס ולא מעשה העריפה . בלא ההצהרה : / ' ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ךאו " ( פסוק ז ) ובלא הבקשה "כפר לעמך ישךאל" וגו' ( פסוק ח ) אין ערך לטקס כולו . הווידוי בפסוק ז מוגדר כוידוי שלילי , באשר הוא מציין מה לא נעשה . וידוי שלילי בא למנוע שיבושים ביחסי האדם עם ה . ' הוא משמש פתיחה לתפילה שעניינה בקשת ברכה או כפרה ( פסוק ח . ( כוונת הווידוי השלילי לתבוע טהרת הלב...
אל הספר