הקטע שלפנינו נחלק לשניים . א . פסוק טו ; ב . פסוקים טז-כא . החוק בפסוק טו נזכר גם לעיל יז , ו בקשר לחריצת דין מוות ( ראה הביאור שם . ( גם בבמדבר לה , ל מדובר בדין מוות לרוצח "לפי עדים - " מספרם אינו נקוב , אך נשללת האפשרות של עדות עד יחיד . בשני המקומות הללו מובא החוק בהערה מוסגרת בלבד , ואילו כאן הוא מובא כהוראה כללית בניסוח מקיף : "לכל גגון ןלכל חטאת בכל חטא אשר יחטא , " הווי אומר לא רק לעניין רצח . לפי פירוש וזז " ל כוללת לשון זו הן דיני נפשות , הן דיני ממונות . כן למדו מהן "לא יקום עד אחד , " כי אין לחרוץ דין על פיו ; אבל הוא קם - בדיני ממונות- לחייב את מי שהעדות מכוונת נגדו להישבע , כדי לסתור את דברי העדות ; ואם לא יישבע , חייב לשלם ( ספרי דברים . ( יש לציין כי צו זה נסמך לפרשת ערי המקלט הן בפרקנו והן בבמדבר לה ( וראה "עולם התנ " ך , " במדבר , עמ ' . ( 206-203 לשון "שנים או שלשה " משמעה : לא פחות משניים ( השווה לזה שמות כא , כא : " אך אם יום או יומים יעמד לא יקם" - יום או יותר . ( חז"ל למדו מכאן כי לשני עדים או לשלושה ויותר יש אותו מעמד עצמו ( משנה , מכות א , ז ? . ( פסוקים טז-כא ...
אל הספר