אסכולות שונות דנות בשאלת הטעמים לאיסורי האכילה . הגישה המקובלת ביותר היא זו המכונה סטרוקטורליסטית , והיא רואה באיסורי האכילה אמצעי להבדיל בין בעלי החיים כדי שמתוך כך יוכלו בני האדם להבדיל באורח סמלי בינם לבין אומות אחרות . מטרת תורת הבהמה והעוף המקראית היא ליצור חיץ ברור בין ישראל לעמים . כידוע אין בספר בראשית השקפה אחידה לגבי איסורי האכילה . האידיאל הראשוני בפרק א הוא צמחוני קיצוני : לא רק האדם אלא גם כל יצור חי , מצווה בתחילת הבריאה לשמור על צמחונות ( בראשית א , כט-ל . ( אולם הפרק הצמחוני נחתם עד מהרה ולאחר המבול מוחלף הציווי האלהי באיסור הרבה פחות מקיף -.איסור הדם ותו לא . הניגוד הראשוני בין אוכל צמחוני ( מותר ) לבין אוכל בשרי ( אסור ) מפנה את מקומו לניגוד מוחלש בין צמחים ובשר ( מותרים ) לבין דם ( אסור . ( הטעם לניגוד הראשון הוא כי אין האדם רשאי ליטול את החיים השייכים לאלהים . הניגוד השני משמר את קדושת החיים במעין סינקדוכה , "כי הדם הוא הנפש " ( דברים יב , כג , ( כלומר רשאי האדם להרוג חיות ולאכלן , אך עקב אי הפגיעה בדם , שהוא תמצית החיים , כמו ניטל עוקצה של ההריגה . עם מתן חוקת משה ...
אל הספר