לפנינו מקרה נוסף של פיתוי לעבוד אלהים אחרים , והוא שונה מכמה בחינות מסוגי הפיתוי אשר נזכרו קודם . כאן מדובר בעבודת אלילים המונית . דינה של העיר הנידחת לחרב , וכל אשר בה - כולל הטף - חל עליו דין החרם החמור ( ראה שמות כב , יט : "זבח לאלהים ןחךם , (" הדומה לציווי על מחיית עמי כנען עובדי האלילים ( להלן כ , טז-יח . ( אותו דין חל גם במקרה של עכן ( יהושע ז , כד . ( בפרטיו דומה הציווי לנאמר על חרם עמלק ונתיניו , שנכללו בו גם בעלי חיים ( שמואל א , טו . ( אסור לקחת מאומה מן השלל ( לאזהרה "ולא יךבק ביךף מאומה מן החרם למען ישוב ה ' מחרון אפו , " השווה שמואל א כח , יח . ( העיר תישאר חרבה לעולם ואסור לבנותה ( כך היה דין החרם שהוטל על יריחו , ראה יהושע ו , יח-יט , כא , כד ; אך בניגוד לשלל יריחו , שכולו קודש לה ' , כאן העיר ושללה נשרפים כליל . ( בפסקה זו אין צורך בהנמקת העונש , שהרי כאן , שלא כבשני המקרים הקודמים , עסקו האנשים בפועל בעבודה זרה , וחומרת המעשה מובנת מאליה . להלן יז , ב-ז מובא דין היחיד שעבד אלהים אחרים , והוא שונה מדין עיר הנידחת בכך שהיחיד נדון לסקילה , אך אין רכושו מוחרם . לפי המשנה (...
אל הספר