שיטה אחרת להסבר ההרכב הספרותי של ספר שמות ושל התורה כולה פותחה בסקנדינביה . הדוגלים בה הצביעו על מגבלות השערת המקורות ושללו את דפוסיה הנוקשים ואת נתחנותה היתרה בפירוק קטעים ופסוקים , אך לא הציעו כנגדה שיטה משוכללת , שתסביר את כל החספוסים , הסתירות והכפילויות שבתורה . הם ויתרו על ההנחה של קיום קבצים או מקורות בעלי אחדות בעניינים שונים , וראו את התורה כאוסף מסורות , שעברו בעל פה מדור לדור . בעלי שיטה זו משייכים את הספרים מבראשית עד במדבר לקובץ אחד של מסורות , ואת ספר דברים יחד עם נביאים ראשונים - לקובץ אחר . לדעתם שימשו מסורות מקראיות אלה עד חורבן הבית בטקסים פולחניים כמסורת שבעל פה ( כגון מה שסיפור מעמד הר סיני שימש בטקס שנתי של "חג הברית , ( " ורק אחרי חורבנו הועלו- לראשונה על הכתב . יש מבעלי השיטה המוותרים בצדק על תפיסה כוללנית זו , וטוענים , שיש לדון בכל מסורת לעצמה , כיחידה ספרותית עצמאית , ורק לאחר מכן לבדוק את זיקתה אל יחידות ספרותיות אחרות . עניין אחד יכול להשתמר במסורות , שהן שונות מצד זמנן , מקומן או חוג מוצאן , ומסורות אלה נתקבעו זו ליד זו בספר המגובש . [ י"א ]
אל הספר