יעקב מגלה חוכמה דיפלומאטית רבה בדרך התפייסותו עם עשו . התנהגותו כלפי אחיו היא כמנהג הנתינים עם מלכיהם . נוהג זה משתקף בעיקר מחילופי דברים שבין המלכים ופקידיהם לבין המלך הגדול אדוניהם , כפי שנשתמרו באיגרות הדיפלומאטיות של נסיכי סוריה וארץ ישראל למלך מצרים ובמכתבי מלכי אוגרית למלך רות . בדומה להודעות ששלח יעקב לעשו , נמסרו גם איגרות אלה , ולמעשה ההודעות שבהן , על ידי מלאכים mar sipri ) באכדית - מלאך , ( ונוסח הפתיחה של איגרות אלה זהה לנוסחת הפנייה של יעקב לעשו . כך , למשל , כותב הנסיך הכנעני אל פרעה : '' אל מלכי , אדוני , דבר , כה ( אמר ) עבדך פלוני , " ( איגרות אל עמארנה ) ונוסחה זו זהה לדברים שמסר יעקב באמצעות השלי חים ( לב , ד : ( "כד ; תאמרון לאדני , לעשו , כה אמר עבךף יעקב . " כבאיגרות ההן כן כאן , מיועדות , כביכול , ההודעות שבכתב לשלי חים , כדי שישננו לעצמם את נוסח הדברים שעליהם לומר למי שאליו הם נשלחים . גם השתחווייתו של יעקב שבע פעמים ( לג , ג ) היא בגדר נוהג המובע באיגרות הללו . כך , למשל , כתוב באיגרתו של הנסיך מקטנה למלך מצרים : "כה אמר עבדך , שבע פעמים נפלתי לרגלי אדוני" ( ...
אל הספר