( פרקים כו , לד - כח , ט ) בפרשה זו ניכרים שני רבדים : הרובד הכוהני בפרק כו , לד-לה ; כז , מו — כח , ט , והרובד העממי בפרק כז , א-מה . אף כי הרובד הכוהני בחטיבה זו נראה כמסגרת למסורת העממית , הריהו מהווה יחידה ספרותית בפני עצמה , שמגמתה שונה . פסוק מו בפרק כז ממשיך את שני הפסוקים האחרונים בפרק כו : נישואי עשו עם בנות חת הם למורת רוחם של הוריו , ועל רקע זה מצהירה רבקה , כי בנות חת אלה ממאיסות עליה את חייה , והיא מביעה את רצונה למנוע מיעקב נישואין מסוג זה . מיד לאחר מכן , בתחילת פרק כח , מצווה יצחק על יעקב שלא לשאת אשה מבנות כנען , והוא מסמיך לצו זה ברכה , הכוללת מטבעות לשון מן המסורת הכוהנית בבראשית : "אל שדי !" , " פךף ויךפף , " "קהל עמים , " "ארץ מגךיף" ( השווה יז , ו ואילך ; לה , יא ואילך ; מרו , ' ד . ( המסורת הכוהנית מסבירה את יציאת יעקב לפדן ארם בציותו לצוואת אביו לקחת משם אשה , ולא בפחדו מפני נקמת אחיו המתנתם להרגו ( כז , מב-מג . ( ברכת יצחק ליעקב במסורת זו אינה מבטיחה לו עליונות על עשו אחיו , אלא דומה לברכה שניתנה לאברהם ( יז , ו ואילך ? . ( במסורת הכוהנית מודגש איפוא הרצון לשמו...
אל הספר