מצוות המילה שאברהם וזרעו מצטווים לקיים לדורות , כוללת את הציוויים הבאים : מילת כל זכר ( פסוק י , ( לרבות העבדים ( יג ;( המילה צריכה להיעשות ביום השמיני להולדת הבן ( יב ;( כל שאינו נימול , עונשו כרת ( יד . ( אין בהוראות אלה פרטים חשובים הנוגעים לריטואל המילה : מי המל , כיצד מל , באיזה כלי וכיוצא בכך , ורק ממקומות אחרים במקרא וממקורות חיצוניים נמצאות תשובות לשאלות הללו.- משמות ד , כד-כו ומיהושע ה , ב-ג אנו למדים , שנהגו למול באבן צור או בחרבות צורים , וקרוב לוודאי , שהשימוש בכלים אלה משקף שמרנות של מנהג , שיסודותיו בתקופה קדומה יותר . בתקופת המקרא היה ביצוע המילה נתון , ככל הנראה , בידי האב ( כפי שעשה אברהם , ( ולעיתים רחוקות - בידי האם ( כפי שעשתה ציפורה במולה את בנה . ( עדות ראשונה לקיומם של מוהלים מצויה לנו רק מתקופת החשמונאים ( חשמונאים א א , סא * . ( המילה אינה מנהג ישראלי מיוחד ; היא נהוגה ברוב אזורי העולם , והיתה רווחת אף במזרח הקדמון . העדויות מן המקרא מלמדות , שרוב שכני ישראל נהגו להימול . בירמיה ט , כד-כה נאמר : '' ופקךתי על כל מול בערלה על י י מצךים ועל יהוךה ועל אדום ועל בני ...
אל הספר