השאלות שעמדו במרכז ההתנסות שלנו היו : כיצר הופכת ההתנסות לניסיון משמעותי ; מתי הופכת ההתנסות לניסיון משמעותי וכיצד אנחנו , כמכשירות מורים , יכולות לסייע לסטודנטים להפוך את ההתנסות בהוראה לניסיון מקצועי ? שאלה זו מעסיקה מורי מורים וחוקרי חינוך . זייכנר ( Zeichner , 1992 ) מתאר שלוש גישות עיקריות ללמידה מהתנסות בהכשרת מורים ; למידה בדרך השוליות : "כזה ראי ועשי ; " למידה ביישום בשדה של הידע הפרקטי הנלמד במכללה : "את זה למדי וישמי ; " למידה כתהליך של חקר ההתנסות . "עשי וחקרי את עשייתך . " המשותף לגישות אלו שהן מעמידות כמרכז את למידת הפרט מן ההתנסות , וממוקדות בלומדים ובשאלה : מה הם צריכים לדעת , ובעיקר מה הם צריכים לדעת לעשות כדי להיות מורים . הגישה העומדת במרכז הדיון שלנו מתמקדת בלמידה כעשייה , כתהליך השתתפות תלוי הקשר , שבו סטודנטים להוראה - הפועלים ופעילים במציאות המורכבת של הגן , בית הספר והמכללה - מבררים תוך משא ומתן בקהילה לומדת , מהי המשמעות של "להיות מורה" ומהו תהליך הלמידה שבאמצעותו נעשים מורים . המעבר מגישה של "הכשרה להוראה" ( ללמוד לעשות ) לגישה של " התפתחות מקצועית צומחת" ( ללמ...
אל הספר