פרק זה מציג את תהליך ההתפתחות של זהות מקצועית כהוראה , נוכח התפיסה הרואה בפעילות החינוכית-לימודית מצב של הוויה ( being ) שאינה שואלת רק "מה צריך מורה לדעת " ? אלא שואלת גם - ובעיקר - " מה מורה צריך להיות . " ? לפי תפיסה זו , פעילות חינוכית-לימודית איננה תהליך אינסטרומנטלי של מסירת ידע המתמקד בעיקר ביחסים קוגניטיביים רציונליים בין המלמד ללומד . זוהי פעילות במצבים אנושיים שבהם האדם מעורב בתהליך חווייתי של הוראה-למידה , כפי שהוא מעורב באינטראקציות אנושיות אחרות . המעורבים בפעילות החינוכית-לימודית משתתפים בה בתור מי שהם או בתור מי שהיו רוצים להיות . הרעיון המרכזי העומד בבסיס גישה זו הוא שכדי להפוך למורים כאלה בעתיד , עלינו להדגיש את הידע המעשי העולה מהתנסויות הלמידה וללמוד אותו ועל אודותיו . השקפה בדבר הוויה ועשייה מגדירה את השאלות המרכזיות של המקצוע כשאלות של "שיקול דעת נכון , " המתאים למצבי חיים שונים , ובכך מעמידה את שאלת זהות המחנך בלבת תהליך ההתפתחות המקצועית . נושא זהותם המקצועית של מורים נדון מהיבטים שונים בספרות המקצועית . הטענה הרווחת בדיונים אלה היא שמורים טובים הם מורים הממשיכים...
אל הספר