העבודה בשדו"ף איננה יודעת גבולות - לא בין יום לבין לילה , לא בין יום עבודה "רשמי" לבין סוף השבוע , ולא בין ענייני עבודה לענייני חברה . זוהי עבודה כוללנית הדורשת מחויבות כוללת . בסופו של דבר אי-אפשר להפריד בין הצוות לבין התכנית . עם צוות אחר התכנית הייתה נראית אחרת לגמרי . הזהויות של חברי הצוות ושל התכנית שזורים זו בזו , כך שאי-אפשר "לייצא" את התכנית כמתכון . בתחילת הדרך , לפני בניית התרבות המשותפת , שח"ף היה כמו מגדל בבל : כל אחד דיבר בשפה משלו והבין את הדברים לפי התפיסות הפרטיות שלו . גם היום , התרבות איננו סטטית . יותר נכון לומר שהתרבות תמיד נמצאת בתהליך בנייה . אפשר להסתכל על שולחן העגול כמסמל את לב לבה של התכנית . בארגון "רגיל , " הארגון מתבסס על אדם או על תוצר . כאן , עמוד התווך של התכנית מגולם בשולחן . הוא עגול ואין בו פינות וכל מי שיושב לידו מרגיש שייך וזוכה להזדמנות שווה . השולחן תופס שטח גדול מן החדר ונמצא במרכזו כך שכל מה שמונח עליו - הידע , הערכים והנורמות - נראים , נגישים ושמישים לכולם . מה שאולי מאפיין את שח"ף הוא אותנטיות . אותנטיות כערך המוביל את כל מהלך החיים בקהילה . א...
אל הספר