חז"ל אמרו "שבעים פנים לתורה , " ובאמירה זו ביטאו את ריבוי הפנים של הפרשנות המקראית , ריבוי המאפשר לכל לומד להתחבר לטקסט המקראי ולפרשו מנקודת מבטו . יתרה מכך , באמירה זו העניקו חז"ל לטקסט המקראי מעמד של יצירה ספרותית הניתנת לפירוש כמו כל יצירה אחרת והמשמשת קרקע פורייה ליצירות חדשות הנתלות בה . המקרא שימש לאורך כל הדורות כר נרחב ליצירה הפרשנית והאמנותית על כל ענפיה : מדרש , ציור , פיסול , מוזיקה ועוד . כל אמן המפרש את היצירה המקראית יוצר יצירה חדשה השונה מהיצירה המקורית ומכל יצירה אחרת המפרשת את הנושא המסוים או את הדמות המסוימת . כל יצירה אמנותית , נוסף לחשיבותה האסתטית היא בראש ובראשונה ביטוי לתגובתו של האמן למציאות שבה הוא חי . כלומר , באמצעות יצירתו - העיבוד שהוא מעניק ליצירה קיימת - הוא מבטא את יחסו לסובב אותו . לפיכך , כדי שהמתבונן יוכל להבין את היצירה ולרדת לעומקה , עליו להתחקות אחר האקלים הסביבתי והחברתי שבו חי היוצר , אחר המציאות ששימשה בסיס וקרקע ליצירתו הייחודית ( גם אם יצירה קודמת שימשה בסיס ליצירתו החדשה . ( חשוב לציין כי מלבד פרשנות חוץ-מקראית יש גם פרשנות פנים-מקראית , שבה ...
אל הספר