אחרי 30 שנה: דוד גרשטיין בין ים המוות לסינגפור

רבקה רז כשלושה עשורים לאחר שהודרו מהקונצנזוס האמנותי בארץ , שבים ציוריו של דוד גרשטיין ומעטרים את קירותיהן של גלריות חשובות . עכשיו הגיע תורם של הפסלים שלו לספוג ביקורת . אבל גרשטיין לא מתרגש . הוא מוכן לשלם את המחיר על דרכו הייחודית ולהמתין בסבלנות התערוכה " ציורי ים , בוץ ומלח על שפת ים המוות" - שהוצגה מפברואר עד אפריל 2010 במוזיאון הימי הלאומי בחיפה ובספטמבר 2010 במסגרת פרויקט " מנופים" בירושלים - הציגה ציורים גדולים של דוד גרשטיין שנוצרו בשנות השמונים . התערוכה הייתה מאתגרת למדי וחייבה את באיה להעריך מחדש את הציורים הפיגורטיביים מבעד לעדשת זמן בת כשלושים שנה . איך נראים לנו היום הציורים הפיגורטיביים שנדחו מן הקונצנזוס בשנות השמונים , בשעה שהאמנות המושגית שלטה בכיפה והוכרז בפומבי שהציור מת ? מראשית חייו האמנותיים התעקש גרשטיין ללכת בדרכו שלו . גם כשאמנים רבים שלחו ידם באמנות מושגית , הוא המשיך לצייר ציור פיגורטיבי בהשפעת ציירים כמו דיוויד הוקני , אדוארד הופר , אלכס כץ , פרנסיס בייקון ואברהם אופק . כבר אז ידע שישלם על כך , והמחיר אכן היה גבוה : גלריות מרכזיות סירבו להציג אז ציור פיגו...  אל הספר
טרמינל, כתב עת לאמנות המאה ה-21