פרק זה עוסק בתיאור חוויה אישית סובייקטיבית של תהליך העבודה שלי כמנחה של סטודנטים להוראה במסלול הגיל הרך . הפרק מציג כיצד אני מנחה את הסטודנטים בהגשת חומרי אמנות המייצגים את השקפתם החינוכית . קשה ואולי בלתי אפשרי למסור מסרים באופן אותנטי . קשה לי לעשות זאת בתהליך ההוראה , ואף קשה לי לעשות זאת בתהליך הכתיבה . בחרתי להתמודד עם בעיה זו באמצעות כתיבת תחושות , רגשות , מחשבות ורעיונות . לכן הכתיבה בפרק הזה אינה כפופה לכללים של כתיבה אקדמית . אין בפרק זה כל גיבוי ספרותי או כל סממן אחר המאפיין את הכללים של כתיבה כזו . להפך , בתהליך הכתיבה יש מגמה ברורה "להשתחרר מכבלים , " בין השאר , גם מ"כבלי" הכתיבה האקדמית . השחרור מ"כבלים" מתואר בפרק זה גם בהקשרים אחרים . ניתן להבחין בערבוב האסוציאטיבי בין הכתיבה המסבירה לבין הכתיבה הלירית . ערבוב זה ניכר גם בעריכה הצורנית . ניסיתי "לרקום רקמה" שכל חלקיה ארוגים כמארג אחד , תפורים אחד למשנהו , ואינם ניתנים להפרדה . גם התמונות רקומות בתוך הטקסט , ומקומן המדויק משפיע על הטקסט . פרק זה אינו בהכרח מלמד דבר מה שניתן "לקחת . " במקרה הטוב הוא מאפשר הצצה לעולם אישי ,...
אל הספר