עם סיומו של המסע המטפורי של דיאנה ושלי תמה גם שנת השבתון , ודרכינו נפרדו . אני המשכתי בעבודתי המקצועית במכללה להוראה , מצוידת בתוכנות חשובות מן הדיאלוג המרתק הזה . התוכנות החדשות האלו ליוו והזינו את המשך עבודתי עם סטודנטיות ועם עמיתות במכללה , שעמן יצאתי למסעות מטפוריים נוספים . דיאנה חזרה לאחר זמן מה למחוז מולדתה באורגון , ועברה תהפוכות רבות בחייה האישיים והמקצועיים . לא שמרנו על קשר . בשנה שעברה , כאשר חזרנו לשנת שבתון נוספת בלוס אנג'לס , ניצלתי את ההזדמנות ויצרתי קשר עם דיאנה . להפתעתי , לא רק שזכרה לטובה את חוויות הניסיון המשותף מלפני עשר שנים , אלא אף הסכימה בהתלהבות להגיע במיוחד ללוס אנג'לס לסוף שבוע . עלתה במוחי האפשרות להבין מחדש , במרחק של זמן , את החוויה המטפורית של אז , ולבדוק לאן לקחה אותנו התנסות זו בהמשך העבודה החינוכית . דיאנה חשבה אחרת על המפגש המחודש . היא לא רצתה אלא לצאת למסע אחד נוסף , שבו תחשוב על עצמה באמצעות המטפורה ; "ציפור קטנה שבונה לה קן באביב . " המסע היה אישי מאוד , לכן אשתף אתכם רק בשורות האחרונות שלו : דיאנה : לא חשבתי על זה עד כה במילים קונקרטיות . אני ל...
אל הספר