הגישה הקונטקסטואלית ( contextual ) להסבר ההתפתחות הקוגניטיבית יונקת מהתאוריה של ויגוצקי . ( Vygotzky , 1978 ) על אף שויגוצקי פעל וכתב בראשית המאה ה20- ( הוא נפטר ב , ( 1934- הרי שהשפעתו על המחקר ועל העשייה החינוכית החלה להיות מורגשת רק בשני העשורים האחרונים . הגישה הקונטקסטואלית מיוחדת בכך שהיא מייחסת חשיבות רבה להתפתחותו הקוגניטיבית של הילד , למפגשים שבינו למבוגרים , ובינו לבין ילדים בעלי יכולת . משנתו של ויגוצקי ושל ממשיכי דרכו שונה בכך מהתאוריה של פיאז'ה , שהתעלמה מתרומת האנשים בסביבתו הקרובה של הילד להתפתחותו השכלית . יתר על כן , בניגוד לגישה התנהגותנית , המעמידה את שינוי ההתנהגות ורכישת המיומנויות כמטרות הלמידה העיקריות , הקונטקסטואליסטים מדגישים את איכויות החשיבה האנושית , את ארגון הידע על ידי הלומד ואת חשיבות השפה כמתווכת בין ההשפעות החיצוניות לבין העיבוד הפנימי של הידע החיצוני . ואכן , לפי הגישה הקונטקסטואלית ילדים נתפסים כאקטיביים בתהליך הלמידה הם מפנימים ידע על ידי עיבוד המסרים החיצוניים ותרגומם לקודים פנימיים , אישיים . ויגוצקי התעניין במיוחד בתהליך ההפנמה , דהיינו באופן שם...
אל הספר