במערכת החינוך התפתחה תפיסת השילוב והכללת ילדים עם מוגבלות במסגרות רגילות רק בשנות השבעים . תפיסה זו עוגנה לראשונה בחקיקה בארצות הברית בשנת 1975 במסגרת החוק "חינוך לכול : ילדים עם מוגבלות , " שקבע כי : במידת האפשר , יש לשלב ילדים עם מוגבלות יחד עם ילדים בלי נכויות במסגרות חינוכיות , לרבות מסגרות ציבוריות , פרטיות ומעונות . כיתות מיוחדות , בתי ספר נפרדים וכל הפרדה אחרת של ילדים בעלי נכויות במסגרות חינוכיות רגילות תתבצע רק כאשר אופי הנכות הוא כזה שחינוך במסגרת זו לא יתאפשר , גם אם ייעשה שימוש בעזרים חינוכיים ושירותים תומכים . ( Federal Register , 1977 ) השילוב הפיזי של ילדים עם מוגבלות גופנית במסגרות רגילות אמנם נפוץ יותר היום מבעבר ( נהוג היה לקלוט אותם במסגרות ייחודיות לפי סוגי המגבלה , ( ברם , המומחים נוכחו לדעת , שקירבה פיזית לבדה אינה יוצרת הכללה באופן ספונטני ואוטומטי . השתלבות ללא יחסים משמעותיים בין אנשים עם ליקויים לבין אנשים ללא ליקויים אינה משיגה תמיד את מטרתה . נושא תרומת השילוב וההכללה לילדים עם מוגבלות ( בדרך כלל נכללו מוגבלויות שונות בכפיפה אחת ) נבדק לאחרונה מהיבטים אחדים ...
אל הספר