כפי שצוין בפרק הראשון , הנבואה הקלסית מתאפיינת ביכולת ההפנמה וההמשגה שלה . הנביאים הקדומים דיברו על הטבע כעל ישות ראלית . למשל , כאשר היה מצב של "המים רעים והארץ משכלת" ( מלכים ב ב , כ , ( איש האלוהים פעל בטבע עצמו כדי לטהר את המים כי הם היו מורעלים , פשוטו כמשמעו . לא כן נביאי הכתב : כאשר ירמיהו ראה ( בפרק א פסוק יא ) "מקל שקד" - זה היה אמנם ענף של עץ שקד , אבל הנביא הפך אותו למושג : הוא הפנים את המראה והפך אותו לסמל של עולמו הרוחני ותפיסתו המחשבתית : "מקל שקד אני ראה ! ויאמר ה' אלי : היטבת לראות כי שקד אני על דברי לעשתו" ( ירמיה א , יא-יב . ( ענף השקד מסמל נחישות וזריזות פעולה , ללא קשר 1 ישיר לטבע הראלי . הנבואה הקדומה התאפיינה לא רק בהתבטאות "ראלית" אלא גם בהתמקדות בחומר , ולעתים קרובות היא עשתה זאת באמצעות נסים ובדרך של שינוי פני הטבע לצורך שיפור איכות החיים . לעומתה , הנבואה הקלסית לא פעלה בתחום הטבע באופן מעשי , אלא תמיד באופן סמלי , וגם אם מדובר בה על שינוי פני הטבע אין אלה אלא סמלים . ראו למשל ישעיה מ , ד , "כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו , והיה העקב למישור והרכסים לבקעה . " ח...
אל הספר