השקפתו של הרמב"ם בדבר יחידות האמת ההלכתית , באה לידי ביטוי , בין השאר , בדברים חריפים שכתב באיגרת לתלמידו החשוב , ר' יוסף בר' יהודה , אודות לימוד לשם ידיעת מסקנת ההלכה - "אסוקי שמעתא אליבא דהלכתא" - לעומת לימוד העושה את הויכוח התלמודי לתכלית בפני עצמה . וזו לשונו שם ( איגרות , רנח , : ( 1 " ותכלית הלמדנים - כילוי הזמן במשא ומתן שבתלמוד , כאילו הכוונה והתכלית היא האימון בויכוח , לא זולת זה . וזו לא היתה הכוונה הראשונה , אבל המשא ומתן והויכוח אמנם נפלו במקרה : כאשר היה מאמר שקול , ופירשו אחד בפירוש ופירשו אחר . 5 הר"ן , הסובר כרמב"ם בענין של אמת הלכתית אחת , מפרש מאמר זה וכיוצא בו באופן קצת שונה , על דרך הדרש , ע' דרשות הר"ן , דרוש ג , ' ז' וי"א ( וע' ריטב"א לעירובץ יג ,: ותוס' רבנו פרץ שם . ור' גירסא יותר נכונה בתוס' ר"פ בשר'ת 'משפטי שמואל' לר' שמואל קלעי , סי' ט . ' ואכמ"ל . ( הר"ן מוצא מקור להבדל שבין האמת התיאורטית לאמת המעשית בהלכה , במעשה תנורו של עכנאי ( בבא מציעא נט , ( : שבו יצתה בת קול ואמרה שהלכה כר' אליעזר , ועמד ר' יהושע על רגליו ואמר : לא בשמים היא , אלא אחרי רבים להטות . ו...
אל הספר