בראשית פסקתנו חוזר הרמב"ם אל "מסגרת" הדיון , הלא היא תיאור סדר השתלשלות התורה שבעל פה . הוא ממשיך את התיאור מדורו של יהושע , ועד לסידור המשנה על ידי ר' יהודה הנשיא . משפטים לא מעטים מקדיש הרמב"ם לתיאור אישיותו של "רבנו הקדוש . " נראה שאין המדובר רק בהתייחסות העניינית המתחייבת מהיות ר' יהודה הנשיא מחבר הספר שאותו עומד הרמב"ם לפרש . ממקומות אחרים עולה כי אישיותו ומפעלו של רבנו הקדוש השפיעו השפעה עמוקה על נפשו של הרמב"ם , והפכו לו למופת אישי . כך כתב ברבות השנים באחת מאיגרותיו ( לר' פינחס הדיין , איגרות תלט , 14 ואילך : ( " כבר קדמוני גאונים וגדולים שחיברו חיבורים ופסקו הלכות , בלשון עברי ובלשון ערבי , בעניינים ידועים . אבל לפסוק הלכות בכל התלמוד ובכל דיני תורה - לא קדמני אדם אחרי רבינו הקדוש וסיעתו הקדושה ... ודע , שכבר אמרתי בתחילת חיבורי , שהענין שתפשתי בו - שיהיה דרך המשנה ובלשון המשנה ... ודרך החיבור להזכיר הדברים הנכונים בלבד , בלא קושיא ובלא פירוק ובלא שום ראיה בעולם , כמו שעשה רבינו הקדוש בחיבור המשנה ... ואני לא עשיתי פירוש , אלא חיבור , דרך המשנה" ( והשי הקדמת ספר המצוות , עמי א...
אל הספר