מתוך העיון בדברי פרימו לוי ומדבריו של ברטון עולה הסתעפות שונה בדיון . זו נובעת מן הסיטואציה שבה נתון המספר ברגעי הכתיבה והשחזור , כירמיהו כין החרבות הנושא קינה על חורבן הבית הלאומי והאישי . חורבן זה מלווה את המספר כל השנים ומניע אותו להעלות על הכתב את שרידי העולם שנעלם , לפני שייעלם מזיכרונו ולפני מותו . המוטיבציה לספר ולשחזר היא גם מעין נקמה . יש כאן העלאה באוב , שימור והנצחה של בני המשפחה המייצגים קהילה שהוכחדה ( וראו פרימו לוי , איזהו אדם , עמ ' , 26 וכן אצל ויקטור פראנקל , האדם מחפש משמעות , . ( 1970 עולם האידיליות מנסה , כאמור , לשחזר את חוויית העולם שנחרב . יסוד זה שכיח בשירים ליריים רבים שנכתבו על ידי משוררים גולים שנפרדו פרידה מאולצת מנוף מולדתם ( לאה גולדברג , "אורן ; " יוכבד בת מרים , "בין אגמון מרשרש ומלחש ; " חיים לנסקי ביצירתו האוטוביוגרפית-יומנית "ליטא " ובשירים רבים שלו , כגון "חורשה , ניר , כר . (" יש אפוא משולש קבוע : הקרבן : ה"אני , " יקיריו , ביתו . המצבה : היצירה שמנציחה את זכרם והיא גם עדות לכוחו של הזיכרון ולתפקידו בחיי אדם , חברה ועם . טעמה המתוק-מריר של הנקמה שב...
אל הספר