כבר במחצית השנייה של שנות התשעים של המאה התשע עשרה מסתמנת בספרות העברית מודעות לקיומו של זרם סימבוליסטי בספרות האירופית . היא באה לידי ביטוי בעיקר בתשומת לבם של סופרים ומבקרים לקיומו , ובמחלוקות בנוגע לערכו בספרות האירופית ולצורך בו בספרות העברית . ניסיונות הכתיבה של ספרות סימבוליסטית הופיעו תחילה בסיפורת של יצחק לייבוש פרץ ומיכה יוסף ברדיצ'בסקי . שירה סימבוליסטית עברית החלה להיכתב רק בשנים הראשונות של המאה העשרים , על ידי חיים נחמן ביאליק . כפי שראינו , התפשטותו של הסימבוליזם בארצות אירופה ומעבר לה התרחשה בעיקר בשנות התשעים של המאה התשע עשרה . בתקופה זו רוב הסופרים שכתבו בעברית חיו במזרח אירופה , וגם אם היו כאלה שעברו לגור לתקופות מסוימות בגרמניה או בשווייץ ( ברדיצ'בסקי , טשרניחובסקי , ( הפרסום של כתביהם והתגובות עליהם התרחשו באודסה או בוורשה , שני המרכזים העיקריים של הספרות העברית דאז . כל הסופרים שכתבו בעברית באותה עת - גם אם שפת הדיבור שלהם הייתה יידיש ושפת הקריאה הראשונה הייתה עברית - היו מסוגלים לקרוא ספרות בשפה אירופית אחת לפחות , ולרוב ביותר מאחת , וכולם עקבו כמידת יכולתם אחר ה...
אל הספר