רפלקסיה , הזדהות ואמפתיה הן הדרכים הסלולות לאהבה . הרפלקסיה היא הבטה עצמית ומעורבות והבנה תוך כדי חוויה או התנסות . הרפלקסיה עצמה עשויה להגביר אהבה בגלל המעורבות של האוהב בתהליך עצמו ואי קבלת האהבה כמוכתבת מבחוץ . ההכללות שהוצגו בתחילת הפרק ניתנות לסיווג על- פי רמת הרפלקסיה המצויה בהן . אפשר לאהוב בלא מודעות עצמית ובלא מודעות לזולת , והאהבה תהיה פחות רגישה ודינמית ותשמש יותר למילוי צרכים שאובייקט חיצוני מספק . הצורך להיות נאהב הוא כה רב עד שקל להשלות עצמנו בעניין ולוותר על בחינה עצמית נוקבת , או לחיות עם הרגשה שעדיין האהבה קיימת גם אם אין משקיעים בה את המשאבים הנדרשים , מכיוון שהיא תפקדה היטב עד כה . אהבות רבות מלוות ברמייה עצמית ובאי רצון או באי-יכולת לראות נכוחה , אי-יכולת להבין מכשלות וקונפליקטים , וניסיון להטיל על האהוב אחריות ולהשליכה מאתנו . למשל , פגיעות גורמת לחשיבה טורדנית ולהתחשבנות עם הפוגע , זו עשויה לתרום לרפלקסיה אם משכילים לראות את האחריות והמעורבות העצמית בפגיעה , ומבינים שיש אחריות ואולי גם אשמה בעיצוב אופי היחסים . רמת הרפלקסיה הנדרשת לאהבה קריסטלית היא גבוהה יותר , מ...
אל הספר