גם סין אינה זוכה לדיון נרחב למרות תרבותה עתיקת היומין . בספרים מהדור הראשון השתרבבו פה ושם הערות כלליות על אודות הסינים . שלמה הורוביץ ( תשי " ג : ( 217 קבע כי "הסיני הנהו מטבעו בניגוד ליפני אוהב שלום ושונא את מלאכת המלחמה ... הוא נרפה , דבק בנושנות וקופא על שמריו . שלישית , הנהו ( כמוסלמי ) פטליסט ואינו מתרגש ביותר מכל הנעשה סביבו . ולבסוף יש לו נטייה מיוחדת למקח שוחד המשחית בארץ זו כל חלקה טובה . " בספרים מהדור השני והשלישי אין אמנם הערות כלליות מסוג זה , אך הסקירות על סין הן מזעריות ומתארות רק תקופות של מאבק , ויש בכך משום החטאה היסטורית של תיאור תרבות עשירה . הסקירה על אודות סין בספרו של נווה קצרה , והחלק התרבותי מסתכם במשפט הבא : "האומה הסינית עתיקת היומין ידעה מאות שנים של עצמאות תחת שלטון קיסרי שושלתי ופיתחה תרבות ומסורת מיוחדת במינה " ( נווה , תשנ " ד : 82 ו . ( מעבר לכך יש אזכורים של הפיצול הפנימי בסין , הפיכתה למדינה קומוניסטית ומשטרה הייחודי . בספרו של שחר , סין מסורטטת רק דרך המאבקים שהתרחשו בה במהלך המאה העשרים : המאבק לאחר מלחמת העולם הראשונה , הקמת המפלגה הקומוניסטית , ש...
אל הספר