בשנת תשל"ה ( 1975 ) פרסם האגף לתכניות לימודים במשרד החינוך תכנית ליבה חדשה , שלישית במספר , להוראת היסטוריה . המציאות שהולידה את התכנית החדשה הייתה שונה מזו שבה פעלה התכנית שקדמה לה , הן משום שחלו שינויים במערכת החינוך בעקבות הרפורמה והן בגלל התמורות בתחומים אחרים שחייבו את המתכננים להתחשב בנתונים המשתנים . מציאות זו הובילה לקו ברור של פתיחות לשינויים , אך בעיקרה התכנית ממשיכה את הקו המסורתי בחינוך ההיסטורי-ציוני ( וולף , תשנ " ג . ( שלוש התמורות המרכזיות שהיו ברקע השינוי הן : מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים , השינויים הבין-לאומיים וההתפתחות הטכנולוגית בישראל ( שם . ( תכנית הלימודים השלישית הותאמה לגישת התהליך המסתעף בתכנון לימודים , הכוללת התייחסות לפוטנציאל הקוריקולרי . על פי גישה זו , מחברי התכנית הם גופים מקצועיים כלל-ארציים המנסחים מצע לתכנית המבטאת את כוונותיהם , והמורים מנתחים את התכנית ומפתחים מתוך כך מצבי הוראה-למידה בהתאם לשיקולים מעשיים , ייחודיים ונסיבתיים , הן מבחינת הלומד והן מבחינת הזמן ( פינקוסר , . ( 4-3 : 1997 מתכנני התכנית ניסחו ארבע הנחיות לקביעת מטרות התכנית ( ...
אל הספר