מאז הקמתה של מדינת ישראל התלבטו מתכנני תכניות הלימודים במשרד החינוך בשאלה כמה שעות לימוד יש להקצות להיסטוריה כללית מסך כל הלימודים , ובמיוחד כמה יש להקצות להיסטוריה כללית בהשוואה לתולדות עם ישראל ( ולתולדות הציונות . ( התלבטות מרכזית נוספת הייתה בשאלה אם היסטוריה כללית תילמד כתחום בפני עצמו , מתוך מגמה להעשיר את עולמו של התלמיד הישראלי , להרחיב את אופקיו ולאפשר לו לעצב תמונת עולם אוניברסלית , או שזו אמורה לשרת את המסרים המועברים בלימוד ההיסטוריה של עם ישראל , קרי לשרת את מערכת החינוך הישראלית . התלבטות זו מלווה מאז ועד היום את כל המעורבים בכתיבה של תכניות לימודים וספרי לימוד בהיסטוריה . התלבטות זו משמעותית במיוחד לנוכח העובדה שהוראת היסטוריה מהווה , בין היתר , כלי שרת בידי המדינה ורשויותיה בצומת שבין עבר ועתיד . השלטון רואה את עצמו מחויב להשתמש בסיפור העבר ולהנחיל את המורשת התרבותית מדור לדור כדי לעצב את "דור המחר . " מעבר זה , הגבול שבין שתי מערכות זמן שונות , מאופיין מטבעו במתח דיאלקטי הקיים בין שימור , המשכיות ויציבות , לבין חידוש , תסיסה ושינוי ( אלבוים-דרור , 999 ו : . ( 34 הוויכו...
אל הספר