הספר 0 " םב כיכר השעון " נולד ברחוב , אם לדייק יותר - בסמטאות . בסמטאות יפו . נולדתי בתל אביב וגדלתי בה . תל אביב הייתה ועודנה הבית , אבל יפו הייתה תמיד הבית השכן . אם אתה רוצה אתה יוצא מפתח ביתך ואתה שם . יפו של ילדותי היא יפו של זיכרונות רחוקים , עמומים מעט . מלחמת העצמאות . אמא אומרת : " הבוקר אנחנו נוסעים העירה . " "העירה " זה לרחוב אלנבי פינת רחוב בףהודה . עלינו על אוטובוס קו 4 וירדנו במוגרבי וכאשר התחלנו ללכת במורד הרחוב החלו הכדורים לשרוק באוויר , ואמא תפסה אותי ביד ומשכה אותי אל מאחורי הגדר של הבית הקרוב ואמרה "זה מיפו , אל תרים את הראש . " אחר כך , לאחר שיפו נכנעה , ולאחר שהעולים החדשים החלו להתיישב בה , הרכיב אותי אבא בבוקר שבת אחת על האופניים ושנינו עשינו את דרכנו ליפו , אל רציף הנמל עם ריח המלח והאצות , ואל השטח הגדול שאז עוד הייתה הכביסה תלויה שם על חבלים שנמתחו בין הבתים ומי המדמנה זרמו במורד על אבני המרצפת של הסמטאות . כאן ראיתי לראשונה בתים בנויים אבני כורכר חשופות , חומות וספוגיות , וחלונות דמוי 1 קשת וגגות כיפתיים . ליד הדוכנים שבכיכר השעון טעמתי מאכלים שלא הכרתי עד א...
אל הספר