ההיסטוריון האמריקאי הדגול צ'רלם בירד הפתיע פעם את תלמידיו במשפט חריף : "כל היסטוריון רואה בהיסטוריה מהרהורי לבו , " דהיינו , היסטוריון שופט את העבר על פי דעות קדומות שהוא שואל מן ההווה שלו ושל זמנו . אנו מתלבטים רבות בשאלה , כיצד לשחרר את ההיסטוריה מן הבעיות הבוערות של ההווה , ועם זאת לא לנתק את הקשרים בין עבר ועתיד . בעיה היסטוריוגרפית זו היא חריפה ויסודית עבור כל החוקרים , כולל אלו היושבים בציון , אבל בארץ אפשר להתגבר עליה אם יוצאים מן התפיסה שגם מי שדנים בעבר הרחוק והקרוב , וגם מי שעוסקים בתקופה המודרנית משתתפים , למעשה , בכתיבת היסטוריה לאומית . האתגר שבפניו ניצב היסטוריון העוסק ביהודי אמריקה וביהדותה גדול פי שניים או שלושה . למשל , הכל מודים בעובדה שיהדות אמריקה היא הקיבוץ היהודי היחיד בעל חשיבות עליונה שקם אחרי סוף ימי הביניים . החיים המאורגנים של הקיבוץ הזה לא התחילו מתוך לחץ של הממשל הלא יהודי , שכפה על היהודים דפוסי ארגון שלא כרצונם . להיפר , כמו שכתב מורי ורבי פרופ' שלום ברון לפני חמישים שנה , הקהילה 1 היהודית בארצות הברית היא וולונטריסטית מיסודה , אבל אפילו על הגדרה זו יש עו...
אל הספר