מסעי הצלב היוו , כידוע , מסגרת להתעוררותה של שנאת-ישראל באירופה הנוצרית בממדים שלא נודעו בה קודם לכן - להוציא את ממלכת הוויזיגותים בספרד במאה השנים האחרונות לקיומה . אמנם , ביטויים של שנאה זאת היו קיימים גם בדורות הקודמים והם ניזונו מן הפולמוס הנוצרי-יהודי ; מבחינתם של בעלי הפולמוס הנוצריים , הוויכוח עם היהדות התמקד סביב שאלת קבלת משנתו של ישו והתגלותו ומכאן עבר לשאלת זהותם של ישראל , , Verus Israel קרי "ישראל שברוח" לעומת היהודים , שעצם דבקותם באמונתם , הפכה אותם בעיני בעלי הפולמוס לנאשמים בכל נושא שרק ניתן היה להאשימם , החל בצליבתו של ישו . אולם פולמוס זה , שנועד לשלול מן העם היהודי את זכות הבחירה , מטרתו הייתה להביא להתנצרותם של היהודים , כחלק מתהליך הגאולה . בשאלה זו התגלתה הסתירה הפנימית של בעלי הפולמוס - בעודם דוחים את היהודים מכלל "ישראל שברוח , " שאפו להחזירם אליו באמצעות המרת הדת . מכאן נבעה והתפתחה מערכת כפולה של התייחסות אל היהודים : קיומם היה נחוץ , שהרי בלעדיו לא ייתכן להשלים את מעגל בשורת הגאולה , אולם בתוך "עדי האמונה" היה עליהם להיות מושפלים , כמופת לעמים הנוצריים , למע...
אל הספר