כרונוגרפיה הינה תת קבוצה של היסטוריוגרפיה , המדגישה את תארוכם של אנשים ואירועים . הסוג ( ז'אנר ) הספרותי הזה מתועד היטב בספרות היהודית של ימי הביניים . אפשר להזכיר כמה חיבורים שהכרונוגרפיה תופסת בהם מקום נכבד - "סדר עולם זוטא " / ' סדר הקבלה של אבן דאוד / ' 'יספר יוחסין '' / ' שלשלת הקבלה" ו"צמח דוד" - וגם הרבה חיבורים קטנים , פחות ידועים , חלקם שנדפסו כבר ואחרים שעודם בכתב יד . אבל כאשר חוזרים אחורה , לתקופת בית שני , המשנה והתלמוד , מורגש חסרונם הבולט של חיבורים מעין אלו . ואמנם , במחקר הודגשה העובדה שספרות היסטוריוגרפית ( אנו מבינים את המלה במובן של "כתיבת ספרים על העבר" ולא במובן של "עיון בעבר" או "חקר העבר , ( " שהייתה חלק הגון מהספרות המקראית , משחקת תפקיד הרבה פחות חשוב בספרות העברית בתקופה ההלניסטית רומית . אם כן , הטענה שאנו מעלים כאן , שיש עיסוק נרחב בכתיבה כרונוגרפית בתקופה ההלניסטית רומית , מפתיעה קצת . בכל זאת , ננסה לתאר את אחת הדוגמאות החשובות של הכרונוגרפיה היהודית , וגם להראות קווי דמיון ושוני בתוך הספרות רבת הפנים הזאת . כבר השתמשתי כמה פעמים במלה "כרונוגרפיה . " אני ...
אל הספר