ג'יובני פיקו דלה מירנדולה אותי לא שכנעו די הצורך אותן סיבות רבות שרבים נוהגים להביאן על אודות עליונותו של טבע האדם , ואלו הן ; היות האדם נושא בשורה בין הבריות ; היותו עמית לעליונים ומלכם של התחתונים ; היותו מפרש הטבע בעזרת חושיו החדים , תבונתו העמוקה ואור שכלו ; היותו נקודת ביניים בין הנצח הדומם לבין העת השוטפת חולפת ; או היותו , כפי שטוענים הפרסים , חוליית ההתחברות - ואף ההזדווגות - של העולם : ורק כפשע בינו לבץ המלאכים , כפי שמעיד על כך דוד . אכן , סיבות כבדות משקל , אך לאו דווקא עיקריות , הווה אומר , עדיין לא עשויות להעניק לאדם זכות בלתי מעורערת להיקרא פלא על כל פלא ... עד שלבסוף דומה היה לי כי הבינותי מפני מה האדם הוא המאושר ביותר , ועל כן ראוי שיעריצוהו ; ומהו , בסדרי העולם , המעמד אשר נפל בחלקו , מעמד הראוי להערצתם לא רק של יצורי הפרא , אלא גם של הכוכבים ואף של התבונות החוץ עולמיות עצמן . הא לכם דבר לא ייאמן ומופלא ! והכיצד לא יהיה כך ? כיוון שמשום כך " '» ק מלא נאמר על האדם שהוא פלא גדול , ובאמת כזה הוא נחשב ; ובצדק ראוי האדם להיות נושא להערצה . אולם מהו טיבו של מעמד האדם ? והל...
אל הספר