למרות הרגיעה במערכת היחסים בין הכוללים כתוצאה מן הפשרות בשאלת חלוקת כספי אירופה , לא פסקה המחלוקת הפנימית החריפה שהתנהלה בו בזמן בתוך כולל הפרושים עצמו . התברר כי רעיון קיומו של כולל מאוחד המורכב משתי קהילות , האחת בירושלים והשנייה בצפת , שנתפס בשעתו כפתרון האופטימלי לבעיית הפיצול הגיאוגרפי , לא הוכיח את עצמו . התברר גם כי קיומן של שתי קהילות נפרדות תחת קורת גג ארגונית אחת , ללא יכולת להיפרד , העמיק דווקא את המחלוקות ואת המאבק על מעמד הבכורה . התברר כי בזיקה המשותפת של שתי הקהילות כלפי המרכז בווילנה , שהיה הצינור שסיפק את האמצעים הכלכליים לקיומן , לא היה די כדי לשמור על אחדות הכולל בארץ . רצונם של הצדדים "לחבר האהלים להיות אחד ויתאחדו ולא יתפרדו" לא היה יכול להתבסס אך ורק על שאיפה ערטילאית , והוא הצריך חיבור תקנות נוקשות ומוסכמות שתקבענה את מערכת היחסים בין שתי הקהילות ותמםדנה את הקשר עם המרכז בווילנה . ואכן , כדי לענות על דרישות אלו ולאחר דיונים רבים התחבר מסמך מרשים , ייחודי בתולדות היישוב , הידוע כ"תקנות החלוקה" של שנת תקפ"ג . ( 1823 ) " תקנות החלוקה" דנות בנושאים שעיקרם מערכת איסוף...
אל הספר