מיכאל רוזנק בלי העוגן שבשפה הערכית של מסורת , קשה לתאר את המודרניות כמפעל מתמשך ע חילוניים ל פי התחושה - יש הרווחת הבדל יסודי בקרב בין רוב התרבות בני האדם הדתית המודרניים ( ותרבות המסורת - בין שהם בכלל דתיים ) לבין ובין מודרניות שהם , ולפיכך בני אדם דתיים אינם באמת ובתמים מודרניים . פסק לי חבר , כי ההבדל בין אדם דתי לבין האדם שאינו דתי הוא בכך , שהלא דתי רשאי לשאול כל שאלה , ואילו האדם הדתי אמור להסכים כי ישנם דברים שהם נכונים אפריורית , שהם אמת ויציב ואי אפשר לשאול עליהם . אמירה פסיקה זו נשמעת נכונה וקולעת , אך ארשה לעצמי להרהר עליה בקול רם . האמנם ? האם בתרבות המסורתית הדתית לא שאלו שאלות , ואפילו לגבי סוגיות דתיות רגישות ? הרי אם לא היו מקשים ותוהים , לא היו מגיעים לעולם לתפיסות תיאולוגיות מגוונות וחדשות . ומאידך גיסא , האם נכון הדבר שהאדם המודרני , שאינו דבק בדת , חושב שעל כל דבר אפשר לשאול ועל כל דבר אפשר לא רק להתווכח , אלא גם מותר לפסול או לשלול ? האם אין לדידו של האדם המודרני , ה " חופשי , " שום דבר שהוא מובן מאליו ? אלו הן שאלות חינוכיות ממדרגה ראשונה . אני יוצא מתוך הנחה , שמ...
אל הספר