ד . הלוגיקה של השכנוע : לוגוס , אתוס ופאתוס הדיון האחרון בהגדרת ההחבר מעלה על פני השטח עוד נקודה חשובה שבה הרטוריקה נבדלת מן הדיאלקטיקה . הדיאלקטיקה , מפני שהיא עוסקת באמתות , היא בעצם ניטראלית מבחינת השאלה מי הוא הדובר ואל מי הדברים מופנים . הרי האמת אינה מותנית בסיטואציה שבה היא נמסרת . מה שלא כן השכנוע . השכנוע הוא מלכתחילה חלק של פראקסיס , של פעילות בין אישית הכרוכה במערכת יחסים שבין מוען מסוים לנמען או נמענים מסוימים והעוסקת בנושא ספציפי . מה שמשכנע בהקשר קומוניקאטיבי אחד , ייתכן שלא ישכנע בהקשר אחר . כלומר ברטוריקה השאלה מי הוא הדובר ומי הוא הנמען ומערכת היחסים שביניהם חשובה לא פחות מן השאלה מהו העניין הנדון . אומנות הרטוריקה צריכה להביא בחשבון את ההקשר הקומוניקאטיבי כולו . בעניין זה , אגב , נבדלת הרטוריקה גם מן הפואטיקה ; גם בפואטיקה השאלה מי הוא הקהל ומי המחבר היא שאלה המצויה לחלוטין מחוץ לשיקולים המקצועיים הרלוונטיים , ולאורך \ זפ 1 אט קה כולה אנו מבחינים בתפישה שלפיה כל התחשבות בצרכיו רצונו או נטיותיו של הקהל היא קרובה לבגידה בכללי האומנות . ( כך למשל המבנה הכפול , שאותו שולל...
אל הספר