פרק 30 אבחון חינוכי כיצד יכול הרופא להועיל למורה ? ברור שאינו יכול ללמדו כיצד להורות , ואיש אינו רוצה שהמורה יאמץ לו גישה טיפולית לתלמידים . התלמידים אינם פציינטים . למצער אינם פציינטים ביחסיהם עם המורה בשעת הלימודים . כשרופא סוקר את תחום החינוך , הוא מוצא עצמו עד מהרה מציג שאלה : כל עבודת הרופא מבוססת על אבחון ; מה דומה לכך בתחום החינוך ? האבחון הנו כה חשוב לרופא עד שבעבר רווחה בבתי הספר לרפואה הנטייה להתעלם מנושא הריפוי או לסלקו לקרן זווית , ששם נקל היה לשכוח על קיומו . בשיא תקופה זו , לפני כשלושים ארבעים שנה , דיברו אנשים בהתלהבות על שלב חדש בלימודי הרפואה שבו יהיה הריפוי נושא הלימודים הראשי . היום עומרים לרשותנו אמצעי ריפוי נפלאים : פניצילין , ניתוחים בטוחים , חיסון נגד דיפטריה , וכיוצא באלה , והציבור נוטה לחשוב כי הטיפול הרפואי השתפר , ואינו יודע כי עצם שיפור זה מאיים על יסודות הרפואה הטובה , דהיינו , על האבחון המדויק . כשאדם חולה הסובל מחום גבוה , מקבל אנטיביוטיקה ומחלים , נדמה לו כי קיבל טיפול טוב . ואולם מבחינה סוציולוגית מקרה זה הוא טרגדיה , כי הרופא שהסתפק בתגובתו החיובית של ...
אל הספר