1 . 2 הרצף הספרותי נעוץ ברעיון המסורת אדם מודרני , החי במושגים של "זרמים" ו '' אסכולות" בספרות ובאמנות , בחברה ובמדע , המתחלפים בקצב של ארבע שש פעמים בבל מאה שנים , נדרש להסתגל לחשיבה בפרספקטיבה כמעט סטאטית של תופעות כמו תרבות , ספרות , לשון , חינוך , חברה וכדומה , הנמדדות בסדר גודל של עשרות דורות ושל מאות שנים . בפרספקטיבה כזאת קשה לדבר בםרטים על תהליכים ועל זרמים . הנטייה היא לצרף דברים של הילל ושמאי עם דברים של רבן יוחנן בן זכאי ועם דברים של רבי יהודה הנשיא , באולר נאמרו באותם התנאים וכאילו באו ממקור סמכותי אחד , כדי להשיג אותה המטרה . דברים של רב אשי ורבינא , שהם "סוף הוראה" בבבל רצופים לדברים של ר' יוחנן וריש לקיש בארץ ישראל ; והללו נשמעים כהמשך לדברי רבי עקיבה ואלישע בן אבוייה , כאילו היו גם דבריהם המשך ישיר לדברי שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה . ביחד "מסתכמת" אצל החוקר מסקנה מסויימת ומוכללת של ערך רוחני חינוכי כלשהו , של השקפה חינוכית , של מינהג לימודי או של פעולה דידאקטית . באמת יש מידה סבירה של הצדקה לתפיסה זו : ק ודם בול — המטבע "חז"ל" המשמש את עמנו עד היום , מזהה מאות חכמים ...
אל הספר