. 8 מריבות ודו קיום הפגישות הראשונות בין המתישביס של פתח תקוה , ראשון לציון וזכרון יעקב ובין הפלאחים הערבים היו מקריות , בלתי מתוכננות , ורישומן היה בדרך כלל , אצל אלה ואצל אלה , זרות וחשד . בלטה העובדה כי האחר שונה ומשונה ובלתי מובן — לא רק בהבנת לשונו , גם בהבנת נוהגו ורוחו . המסקנה היתה , שיש להימנע ככל האפשר מפגישות אלה . אולי זאת לא היתה מסקנה מודעת ומפורשת , לא החלטה מחושבת , אלא תגובה רגשית — ובתור שכזאת קובעת התנהגות . במהרה נוצר נוהג לצמצם למינימום את הפגישות עם אנשי העם השני , לאותם עניינים שבהם מזדקקים זה לזה , בענייני עבודה וקניית מצרכי מזון ובהמות . יחסים אישיים וחברתיים כמעט שלא נקשרו . ממילא היהודים היו עסוקים מעל לראש בענייניהם הפנימיים , ביצירה של בסיס לחיים חדשים בארץ חדשה ובתנאים קשים ביותר . הפלאחים היו מסוגרים במסגרות חייהם המסורתיים . אבל היו אף היו פגישות , ומכיוון שלא נערכו פגישות של ידידות , הרי אלה שנתקיימו היו דווקא התקלויות ומריבות . לרבים מן היהודים והערבים היתה הפגישה הראשונה עם איש העם השני בקרית כגון גניבה או השגת גבול . התקרית עצמה היתה אולי עניין של מה...
אל הספר