ו . האדם והטבע - תורתו של א . ד . גוודון א . ד . גורדון מבחין בשני מימדים עיקריים של מעמד האדם בהוויה : א . הטבע , ב . החיים החברתיים תרבותיים לאומיים ( שהם פרי יצירתו של האדם עצמו וגם אליהם ניתן להתייחס , לדעתו , כאל תופעה טבעית . ( למושג טבע משמעות מכרעת בתורתו של גורדון בתיאור מעמדו של האדם . מקומו של האדם בטבע הינו , למעשה , הנושא המרכזי של משנתו כולה . מהו טבע זה , לדעתו ? למושג "טבע" יש בתורתו של גורדון שתי משמעויות עיקריות : האחת , בהוראתו הרחבה , כמלה נרדפת לאיךסוף , הכלל הנצחי הכולל את הכל , ר"ל המכלול של כל הכוחות - הגלויים והנעלמים ביחס לשכל האדם - המהווים מתוך פעולתם ויחסם ההדדי את המציאות כולה . המשמעות השנייה - בהוראתו המצומצמת , מתייחס המושג "טבע" אל ההוויה העולמית , כלומר , העולם הנגלה לשכלו של האדם , לניסיונו ולפעולתו המעשית . מצד אחד , יש לטבע משמעות של אור אינסופי הנעלם בכללותו מכל חשיבה אנושית , ומצד שני הוא נתפס כמציאות , בחינת היש המתהווה , המושג במהלך התפתחותו כהקוסמוס כולו , כלומר היקום בתור "הבריאה העולמית . " גורדון שואל : כיצד התהווה העולם ! אולם , כאמור , ...
אל הספר