א . שאלת האדם בפילוסופיה החדישה ובמחשנה היהודית בת זמננו הפילוסופיה בת זמננו מכירה במרכזיותה של השאלה האנתרופולוגית כהשתקפות וכסינתיזה של הפרובלמטיקה הפילוסופית בכללותה . שאלת האדם , מהותו , מקומו בעולם ומשמעות חייו כוללת גם את בעיית המציאות בתוכה הוא חי : הקוסמוס , הטבע , החברה , התרבות וההיסטוריה , את בעיית הדרכים שבאמצעותן הוא משיג את המציאות וגם בעיית האמונה והחוויה הדתית . שאלת האדם איננה , כמובן , תגליתה של העת החדשה . שאלה זאת הועמדה במרכז העיון הפילוסופי כבר בהגותם של סוקרטס והסופיסטים במאה ה 5 לפה"ס ' , ויש הסבורים שהיתה לה חשיבות רבה גם בפילוסופיה הטרום סוקרטית , על-אף אופיה הקוסמולוגי הבולט . אולם , העמדת השאלה האנתרופולוגית במשמעותה הפילוסופית הכוללת כשאלה המתייחסת להוויית האדם בכללותה , למעמדו בעולם וליחסיו להוויה בכל מימדיה הינה , ללא ספק , פרי התרבות האירופית המודרנית . ביטוי ברור להשקפה זאת הריהו בניסוחו הידוע של קאנט את שלוש השאלות שבהן חייבת הפילוסופיה לטפל : "מה אני יכול לדעת ? מה אני חייב
אל הספר